ליאון פינסי נולד ב-1924 בטיביליסי שבגאורגיה, שהייתה שייכת באותם הימים לברית המועצות. אביו ודודו עסקו במסחר שהיה מנוגד לכללי המשטר הקומוניסטי, ועל כן נאסרו. למזלם הרב, כאשר עצר השאה של איראן בדרכו לצרפת לביקור קצר במוסקבה, ביקשו השלטונות להעניק לו שי. השאה הודה על הרצון הטוב, וביקש כשי את שחרורם של כל נתיני איראן שהוחזקו מאחורי סורג ובריח. למזלה הרב של משפחת פינסי היו ברשות האב והדוד דרכונים איראנים. בזכות בקשתו של השאה נחלצו השניים מהמאסר וקיבלו אשרת מעבר לטהרן, אליה הגיעו ב-1933. מעט לאחר מכן הצטרפו אליהם גם בני המשפחה.
אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, הצטרף ליאון פינסי לעסקי הסחר בתכשיטים ויהלומים של אביו. בשנות הארבעים סחרו בני המשפחה ביהלומים שהגיעו אליהם מפלשתינה-א"י, בדרכים לא דרכים, תחת עיניהם שלל הבריטים. אחרי קום המדינה התפתחו קשרי מסחר בין משפחת פינסי ליהלומנים ישראלים שהתחילו להגיע לטהרן.
ליאון פינסי הגיע בראשונה לישראל ב-1947 כתייר, כדי לבקר חבר בקיבוץ בית הערבה. הוא התאהב בארץ, וב-1951 עשה עלייה. כאשר ביקר בחנות התכשיטים של משה שור, ששכנה ברחוב אלנבי 40 בתל אביב, משכה אתת תשומת לבו אחת מעובדות החנות – צביה לבית לוי, שהייתה לרעייתו.
באותה השנה הקים מלטשה ברחוב מרחביה 9, ביחד עם משה לפקוביץ'. נראה, שזהו אחד המקרים הבודדים בתעשיית היהלומים בהם המתלמד במלטשה היה גם הבעלים שלה… המלטשה פעלה שנתיים.
ב-1954 עברה המשפחה לטהרן. אלא שהלב נמשך לישראל, בעיקר לבה של הרעיה – צברית מבטן ומלידה. ב-1968 חזרה המשפחה לישראל. ליאון פינסי הצטרף לבורסה, שעברה באותה השנה לרמת גן, ולתקופת מה עסק בייצור, ביחד עם משה פזמני.
לצביה וליאון פינסי חמש בנות: אורנה, בטי, דוריס, אליס וענת. ב-1979 פתח חתנו – בני שמחאי, משרד בניו יורק, ומאז עד היום הם עובדים בשיתוף פעולה.
ליאון פינסי נמנה עם הראשונים בישראל שעסקו בסחר ביהלומים גדולים בצבעים נמוכים וניקיונות גבוהים והוא עוסק בתחום זה עד היום ביחד עם בתו – ענת. אתם עובדת בתו – בטי. שניים מנכדיהם של ליאון וצביה פינסי הצטרפו לענף היהלומים: אמיר – בנם של אורנה ובני שמחאי, ויוסי – בנם של בטי ויעקב אברהמוב.
ליאון פינסי ממשיך להגיע לבורסה מדי יום, כשאת עסקיו מנחה כמו תמיד המוטו: "לתת מזל זה מקצוע".
מאת: שירה עמי
