כאשר מחליטים לרכוש תכשיט יוקרתי, חשוב לדעת עד כמה עמידה אבן החן המשובצת בו, על מנת להחליט כיצד והיכן לענוד אותה, וחשוב מכך – כיצד לטפל בה. במדריך שלפנינו, נבהיר את נושא העמידות של אבני חן, ונספק טיפים שיסייעו לבחור באבני חן שעשויות לשרוד תקופת חיים שלמה, ואף יותר.
אתם כנראה מכירים את סולם מוהס (Mohs), המדרג את דרגת הקשיות של אבני חן ומינרלים בסולם שבין 1 (הכי פחות חזק – טלק) ל-10 (הכי חזק -יהלום). אך קשיות היא רק גורם אחד בקביעת מידת העמידות של אבן חן.
גמולוגים מגדירים עמידות כיכולתה של אבן חן לעמוד בפני שחיקה, חום, אור, כימיקלים ביתיים ולחות נמוכה או גבוהה. היות שלאבני חן שונות יש מאפיינים שונים, הן גם בעלות דרגות סיבולת שונות לגורמי לחץ אלו. על כן, כשמעריכים את מידת העמידות של אבן חן, מומחים שוקלים שלושה גורמים: 1.) קשיות; 2.) קשיחות; 3.) יציבות. אף אחת מאבני החן לא משיגה ציון "10 מושלם", לכן יש לשקול את שלושת הגורמים הללו כשבוחרים איזו אבן חן או תכשיט הם הנכונים עבורכם.
1. קשיות – עמידות לשריטות ושפשופים
קשיות האבן היא מדד טוב למידת ההגנה שלה מפני שריטות ושפשופים. סולם מוס אינו ליניארי. כלומר, הוא מדרג אבני חן באופן יחסי, על בסיס העמידות שלהן לשריטות, כך שקורונדום (רובי או ספיר), למשל, זוכה לדירוג 9, למרות שיהלום (דירוג 10) קשה ממנה פי כמה. יהלום הוא האבן היחידה שיכולה לשרוט יהלום אחר. קורונדום (Corundum) יכול לשרוט קורונדום, טופז (8), קוורץ (7) וכל חומר רך יותר. טופז יכולה לשרוט טופז, קוורץ (7) וכל אבן שמופיעה נמוך יותר בסולם.
טיפ: רצוי לא לאחסן בתיבת התכשיטים יהלום ליד אבן טופז או כל אבן חן אחרת, כי הוא עלול לשרוט אותן. כמו כן, רצוי לענוד תכשיטים המשובצים באבני חן רכות יותר לאירועים מיוחדים, ולא באופן יומיומי.
2. קשיחות – עמידות לשברים וסדקים
החיבור בין האטומים של אבן החן, ועוצמת הקשרים ביניהם, קובעים את מידת הקשיחות של אבן חן, ואת מידת העמידות שלה בפני שברים וסדקים. בספרות המדעית, נעזרים בסולם קשיחות בפני שברים (fracture toughness), המודד את הקושי להפריד בין שני חלקים של הגביש, במשטח קריסטלוגרפי מסוים. הערכים נעים מ-225,000 לנפריט או 120,000 לג'דייט – ששתיהן נחשבות לאבני חן קשיחות מאוד – עד 600 לקורונדום, שאינה אבן כה קשיחה.
הערכים של יהלום נעים מ-5,000 ועד יותר מ-8,000 לאורך משטחי הביקוע. יהלומים אמנם נחשבים לקשים, אך עלולים להישבר ביתר קלות בכיוונים מסוימים, כאשר מכה חזקה עלולה לבקע או לסדוק את היהלום. יהלומים בעלי חגורה דקה במיוחד, או יהלומים בעלי נקודות חשופות בליטוש טיפה או מרקיז, עלולים להיות חשופים יותר לשברים או סדקים.
טיפ: כדאי להגן על אבני חן פחות קשיות, כמו אופל (Opal) או טנזנייט (tanzanite), בבחירת תכשיטים שקיים סיכוי נמוך יותר שיספגו מכות בטעות. עגילים או שרשרות, לדוגמא, הן בחירה טובה, שמקטינה את הסיכון שאבני החן יפגעו בטעות במשטח קשה. אם תבחרו לשבץ את אבני החן הללו בצמיד או בטבעת, רצוי לשמור אותם לאירועים מיוחדים.
טיפ: בחרו בשיבוץ מתאים כדי להגן על אבני חן מפני שברים וסדקים. שיבוצי מילואה (Bezel), מילואה חלקית או שיניים בצורת V עשויים להגן טוב יותר על נקודות פגיעות או פינות.
טיפ: חשוב לוודא כי מצבן של השיניים שבהן משובצות האבנים הוא טוב. אם הן התעקמו או נשברו, הן עלולות לחשוף אזורים פגיעים של האבן, שעלולה להיסדק. יהלום שהתושבת שלו התרופפה עלול אפילו ליפול מהתכשיט.
3. יציבות – עמידות בפני כימיקלים, חום, לחות ואור
יציבות מתייחסת למידת ההגנה של אבן החן מפני חשיפה לכימיקלים, אור ושינויים בטמפרטורה או בתנאי הלחות. הסיבות העיקריות לנזק שעלול להיגרם לאבני חן הינן –
שינויי טמפרטורה קיצוניים. יהלומים הם אמנם יציבים מאוד, אך שינויים פתאומיים וקיצוניים במזג האוויר עלולים ליצור בהם סדקים ובקיעים, או לגרום להרחבת סדקים קיימים. הלם תרמי (Thermal shock) הוא המונח המקצועי לכך, המגדיר מעבר פתאומי מטמפרטורה גבוהה מאוד לנמוכה מאוד. שינוי טמפרטורה פתאומי זה פוגע באבני חן כמו אפטיט (apatite), איולייט (iolite), קונזייט (kunzite), אופל וטנזנייט (tanzanite).
רמות לחות. אבני חן אחרות מגלות רגישות ללחות בסביבתן. אבני אופל עלולות לאבד לחות בתנאי לחות נמוכים, ולהישבר או להיסדק בעת חשיפה לחום. מרתפים וכספות לרוב מאפיינים ברמת לחות נמוכה, ועלולים לגרום להתייבשות של אבני אופל. מצד שני, חשיפה ממושכת למים עלולה לפגוע בכמה אבני חן, ובהן ענבר (amber), אזורייט (azurite) ומלכיט (malachite).
חשיפה ממושכת לחום ואור. אבני חן כמו סיטרין (citrine), אחלמה (amethyst), קונזייט וטופז עלולות להחוויר או לשנות צבע בשל חשיפה ממושכת לאור. חשיפה לחום ואור עלולים עלולה לפגוע לטווח ארוך באבנים אורגניות יותר, כמו ענבר, פנינים, ג'ט (jet), קורל (coral), או שנהב (ivory). גם אבני אמייל (enamel) עלולות להיהרס כתוצאה ממגע עם חום.
חשיפה לכימיקלים וחומרים אחרים. כלור, או אפילו בושם ואיפור, עלולים לפגום או לטשטש את הצבעים של אבני חן עדינות ונקבוביות כמו פנינים. כלור עלול גם לפגוע בתושבות מזהב. אמוניה פוגעת בליטוש של אבני חן רכות אחרות, כגון מלכיט, טורקיז וקורל. מומלץ לא לענוד תכשיטים בעת בישול, בשל סכנת חשיפה לחום או לשמנים. טורקיז עלולה לספוג בטעות נוזלים שונים, כולל שמנים, וצבעה ואיכותה עלולים להיפגע.
טיפ: תכשיטי פנינים הם הפריט האחרון שיש לענוד, והראשון שעליכם להסיר.
זהירות עם טיפולים
חלק מהטיפולים באבני חן עלולים לפגוע ביציבותן. טיפולים כגון ציפוי או מילוי שברים אינם קבועים, ועלולים לרדת בעת חשיפה לחום או כימיקלים חזקים. אבני אמרלד, שאינן קשיחות מלכתחילה, יכולות לספוג שמן או שרף כדי לצמצם למינימום את הבקיעים ולשפר את מידת הניקיון שלהן. טיפולים אלו עלולים להיפגע בניקיון על-קולי או בעת חשיפה לאלכוהול או ממיסים אורגניים אחרים.
טיפ: ודאו כי אבני החן שלכם מגיעות עם תעודת GIA, המאפשרת לדעת אם אבן החן שלכם עברה טיפול, ומכך כיצד יש לנקות אותה ולטפל בתכשיט.
אנו מוקירים אבני חן בזכות יופיין ועמידותן במשך אלפי שנים. אותן אבנים עשויות להפוך לירושות יקרות ערך העוברות מדור לדור, אם יטופלו כראוי. אך על מנת לטפל באבני החן באופן הטוב ביותר, עליכם להכיר את המאפיינים והתכונות שלהן, ולשמור על התכשיטים שלכם במצב טוב.
מבוסס על מאמר שפורסם על ידי ה-GIA
