מנחם גנץ נולד בשנת 1938 בטרנסילווניה. ב-1951, בימי העלייה הגדולה מרומניה, עלה לישראל עם הוריו ושני אחיו. המשפחה התיישבה בשכונה החרדית סנהדריה שבצפון ירושלים. חודשיים בלבד לאחר עלייתם לישראל נפטר אבי המשפחה.
בהיותו בן 15 יצא מנחם גנץ לחפש עבודה שתסייע בפרנסת המשפחה. חברו, אליעזר רוט, הציע לו לנסות ללמוד ליטוש יהלומים במפעל של שמואל שטמר, בשכונת הבוכרים בירושלים. אחרי שנה עבר למלטשת יהלומים שהקים משה סלנט ברוממה (בבניין שאמור היה להיות מרכז היהלומים בירושלים. הרעיון לא צלח, והבניין נמכר לטלוויזיה הישראלית).
בחלוף שנה נוספת החליט שהגיעה העת להיות עצמאי. הוא עבר לתל אביב, והפך לקבלן של צבי רוזנברג בזכות דודו – ישראל קליין, שעבד עבור רוזנברג כמתווך יהלומים.
ב-1959 נישא לבת ציון לבית ריגר. ב-1961 הקים, ביחד עם גיסו – מיכאל אליצור, מפעל בבני ברק. השניים העסיקו במפעל 40 עובדים. בשנת 1965 הקימו ביחד את יהלומי דפנה, קנו גלם אצל יוסף גולדפינגר ודני שטיינמץ, וייצרו יהלומים מלוטשים, מנקודה עד רביעיות, עם יותר מ-200 עובדים במנסרה ושתי מלטשות ובאמצעות קבוצות קבלניות, ובהן גם קבוצות בעיירת הפיתוח נתיבות. את התוצרת שיווקו לרשתות גדולות בחו״ל ולמשרדי יהלומים מלוטשים גדולים בישראל.
המיקום של המפעל בבני ברק משך למפעליהם עשרות בחורי ישיבה, שהפכו במהלך השנים ליהלומנים עצמאים וחברי בורסה.
ב-1982, עם הצטרפותו של הבן – מוטי, לענף היהלומים, חברו אליו אביו ודודו. מוטי גנץ התמקד בפיתוח השיווק בחו״ל ומנחם גנץ ומיכאל אליצור התמקדו בייצור. החברה זינקה, הרחיבה פעילות, ובשנת 1989 זכתה בתואר יצואן מצטיין בענף היהלומים.
בשנת 1991 נסגרה חברת יהלומי דפנה. מנחם גנץ הצטרף לבנו מוטי, ומאז הם עובדים ביחד בחברת יהלומי מוטי גנץ. שנים רבות עבדה אתם ביחד גם הבת – רונית. למנחם גנץ שבעה נכדים ונכדות ונינה אחת. הנכדים – אריאל ושירי, כבר השתלבו בחברה, והם מתמקדים בשיווק תכשיטים.
מאת: שירה עמי
