אבא גרטלר (שכונה בפי כל – אַבֵּא), נולד בפולין ב-1917. הוא עלה לארץ ישראל באניית המעפילים קאטינה, שאורגנה על ידי תנועת הנוער בית"ר. כ-800 מעפילים שהיו על סיפונה של האנייה סבלו מתנאי צפיפות קשים, תנאים סניטריים ירודים, מחסור במזון ותחלואה רבה. בינואר 1939 הגיעה האנייה לחופי נתניה. המעפילים חמקו לקולנוע אסתר, ועם תום הסרט פוזרו לבתים. לימים, פגש אבא גרטלר בענף את חבריו למסע התלאות: אריה קצף, פסח ברמן ושלום באוכמן. כל בני משפחתו שנותרו בפולין נספו בשואה. אבא גרטלר, בודד בארץ, מצא פרנסה ומגורים בפרדס בכפר סבא. בלילות שמר בפרדס, ובימים למד ליטוש יהלומים.
לאחר נישואיו לרבקה, עבר להתגורר בבני ברק, שם הקים מלטשת יהלומים קטנה. אחרי מלחמת סיני עברה המשפחה לתל אביב, שם פתח מלטשה חדשה, שהעסיקה כחמישים עובדים. גם במלטשה שפתח ב-1966 העסיק כחמישים עובדים, שהתמחו בעיבוד מלס – 'הלחם והחמאה' של הייצור הישראלי של אותם הימים. במקביל, פיתח את מערך רכישת הגלם, כשהוא מקבל סייט סינדיקאטי (מסוף שנות השישים עד תחילת שנות השבעים) ואת מערך השיווק, כשהוא נמנה עם פורצי הדרך במסחר עם יפן והונג קונג.
סדר יומו של אבא גרטלר היה קבוע: בשבע בבוקר היה יורד מהאוטובוס ומתייצב בשערי המפעל. בעשר בבוקר היה הולך לבורסה שברחוב אחוזת בית, חוזר למפעל בשלוש ושב לביתו בחמש וחצי, שש. כך מדי יום ביומו.
במקביל לעיסוקיו כיצרן ויצואן עסק אבא גרטלר גם בפעילות ציבורית: הוא כיהן כחבר הנהלת הבורסה במשך שתי קדנציות וכחבר הוועד הפועל של התאחדות תעשייני היהלומים.
ב-1969 הצטרף ליזמת חברו – מרדכי פרידמן, שכיהן כסגן נשיא הבורסה. ביחד פעלו בשם הבורסה לאימוץ מושב הספר זרעית, שבגליל העליון, כ-60 מטרים מגבול לבנון. ביזמתם, בשנת 1970בנתה הבורסה במושב בית תרבות, שכלל אולם קולנוע, דיסקוטק עם בית קפה, ספרייה ותקליטייה, הקימה גן ילדים, ציידה את כל מקלטי המושב בכל האביזרים הדרושים ורכשה שני אמבולנסים.
מעבר לפעילותו הציבורית עזר אבא גרטלר בפתרון סכסוכים עסקיים בין חברי הבורסה ודאג לפועלי הייצור גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה אישית.
אבא גרטלר נפטר בפתאומיות בשנת 1975, כשהוא בן 57 בלבד.
את דרכו בענף היהלומים ממשיכים בניו: אשר, עמירם ואילן, ונכדיו – דן, אבי, איל ועדי.
מאת: שירה עמי
