אברהם כץ-ניימן נולד בשנת 1925 בכפר נובו-ברובו, שהיה טרם המלחמה ברפובליקה הצ'כית. אמו נפטרה כשהיה בן 12, והוא נותר עם אביו וששת אחיו ואחיותיו. ב-1940 כבשו הגרמנים את האזור ושלחו את כל יהודי הכפר בקרונות רכבת חשוכים וצפופים לפולין.
אברהם, שהיה בן 15 בלבד, התגלגל בשדות, נמלט מכלבים, שתה מי שלגים, ניזון מפירות היער, הסתתר מפני רודפים, ואף הסתנן אל פלוגת עבודה שסללה כבישים בפיקוח הצבא ההונגרי.
בחורף 1941 הצליח להימלט לכפר הולדתו. זמן קצר לאחר מכן נשלח למחנה מעצר בבודפשט. כדי שההונגרים לא יגלו שגורש קודם לכן לפולין החליף את שם משפחתו מניימן לכץ – שם נעוריה של אמו.
ב-1944 נלקח לפלוגת עבודה בטרנסילווניה, שם חווה סבל רב ועינויים. עם הנסיגה הגדולה של הגרמנים עבר לצד הרוסי, וגם שם עבר התנכלויות קשות. הוא הצליח להגיע לבוקרשט, הצטרף לתנועת ״גורדוניה״ והפליג לארץ ישראל. בלבנון נתפס על ידי הבריטים והועבר למחנה המעצר בעתלית. יומיים בלבד לאחר מכן התגייס לחיל ההנדסה של הבריגדה, עבר טירונות בסיני, נשלח לאיטליה ומשם – לבלגיה ולהולנד.
ב-1946 שוחרר ושב לארץ. איגוד החיילים של הבריגדה מימן לו לימודי טייחות. לאחר מכן הצטרף לאצ״ל והשתתף בפעולות לשחרור באר יעקב ויפו. כאשר נודע לו שאנשי אצ״ל וחיילי צה״ל נהרגו בעיצומו של הירי על האנייה אלטלנה, אחז בו ייאוש. הוא ניגש לאחד המפקדים, מסר לו את הברן שברשותו ואמר: ״אני גמרתי. לא ארים יד על חייל יהודי. הספיק לי.״ לזמן מה אף שקל לעזוב את הארץ. לבסוף, התגייס לחיל הים, השתתף בקורס הראשון של המשטרה הימית, ונשלח לשמור על שרידי אלטלנה השרופה…
לענף היהלומים הגיע בשנת 1966 בזכות אחות אמו דורה, שהפצירה בו להצטרף לעיסוק בו מצאו פרנסתם בני המשפחה שהתגוררו באנטוורפן. הוא למד ביקוע בארץ ובהמשך – בבלגיה. בן דודו מבלגיה זיק, סייע לו לצאת מהמשבר שפקד את ענף היהלומים בסוף שנות השישים. מאוחר יותר יצר שותפות עם אחד מתלמידיו לביקוע – רוני לוריא. לוריא ייבא גלם מדרום אפריקה לישראל ואברהם מיין, בקע ומכר. לאחר שנה הצטרף אליהם מש רזניק. ביחד הקימו את השותפותTransversal , שפעלה משנת 1972 עד פרוץ המשבר הגדול ב-1980.
מאז החל לעבוד בביקוע הכשיר אברהם כץ תלמידים רבים. משנות השבעים עד שנות התשעים ייצרה החברה בקבלנות בהיקפים גדולים, כשהיא מוסרת עבודה למאות פועלים.
בנו הצעיר, יעקב, הצטרף לענף ב-1976, מייד לאחר השחרור מהצבא. הבת הבכורה – איטה, הצטרפה לחברה ב-1987. לבתיה ואברהם כץ חמש נכדות. בנותיה של איטה – גלי ומיכל – פעילות בענף היהלומים הישראלי. בנותיו של קובי ירדן ואורן – פעילות בענף היהלומים בארצות הברית. בתיה ואברהם חובקים גם ששה נינים.
כיום, ממשיך אברהם כץ להגיע לעבודה מדי יום – קונה מלוטש, ממיין ומוכר, וכהרגלו – דואג לפרנסתם של משפחתו ושל כמה שיותר יהלומנים.
מאת: שירה עמי
