אריה ריגר נולד בשנת 1939 בקרקוב שבפולין. מלחמת העולם השנייה "תפסה" את בני המשפחה בלבוב. הרוסים, שלא התירו לכל מי שלא התגורר במקום לחזור לביתו, שלחו את האם ואת בנה -אריה, לצפון הרי אורל הסמוכים לסיביר. אביו הוגלה לנובוסיבירסק. ביוני 1941, כאשר פלשו כשלושה מיליון חיילים של מדינות הציר לברית המועצות (מבצע ברברוסה), אפשרו הרוסים לבני המשפחה לעבור לטשקנט.
עם סיום המלחמה ארבע שנים מאוחר יותר, שבו לקרקוב. בשלהי 1949 עלתה המשפחה לישראל. קבלת הפנים שחיכתה להם בנמל חיפה כללה חיטוי בדי די טי והסעה למחנה העולים שער העלייה שהוקם במערב חיפה. זמן מה לאחר מכן הועברו למעברת מחנה ישראל, צפונית לעיר לוד.
ב-1951 עברה המשפחה למושב חמד שהקימו ב-1950 חיילים משוחררים דתיים. שנתיים התגוררו באוהלים, עד שזכו לעבור לבתים שבנתה הסוכנות. אריה ריגר למד בישיבת כפר הרא"ה, שירת בחיל הרגלים, ואחרי שחרורו השלים לימודיו בשעות הערב. ירח הדבש אליו נסע ב-1964 עם רעייתו – בלה, עולה חדשה מבלגיה, התארך לשבע שנים.
מזלו הטוב זימן למוסך שפתח בבריסל אדם שביקש ללמוד נהיגה והציע בתמורה שיעורים בביקוע יהלומים.
שלושה חודשים לאחר מכן החל לעבוד אצל ליבל קליין, שכרו נסק והוא ראה ברכה בעבודתו. ב-1970 חזרו אשתו ושני ילדיו לישראל. שנה לאחר מכן הצטרף אליהם והחל לעבוד אצל בני אליהו ליפשיץ. ברכה רבה ראה בחבילה טובה שקנה בדיאמדל. העסקים החלו לשגשג, עד שב-6.10.1973 נקרא לצבא בעיצומה של תפילת יום הכיפורים. כששב לעבודה אחרי חצי שנה מצא, שרוב רווחיו נמחקו.
אריה ריגר החל לחשב מסלול מחדש. הוא התקבל לבורסה בתנאים נוחים, שהוענקו לכל היהלומנים שבחרו להגיע מבלגיה לישראל, רכש משרדים בישראל ובבלגיה, וקנה מפעל שהכיל מכונות לייזר לביקוע וניסור ומלטשה. בתקופת השיא העסיק כ-50 עובדים במפעל ובמשרדים בארץ ובחו"ל וכ-50 עובדים בקבלנות משנה. עם פרוץ משבר שנות השמונים שוב נקלעו העסקים למשבר, ושוב הצליח אריה ריגר להתאושש ולרשום הצלחה מחודשת, שבאה לידי ביטוי ב-1988, עם צירופו לרשימת בעלי הסייט של דה בירס. בזכות שמו הטוב כבוקע שלחה אליו דה בירס מתלמדים וסחורה לביקוע. הלייזרים במפעל עבדו 24 שעות ביממה, הייצור גדל, היצוא התרחב, ועם ההתרחבות נוספו משרדים גם בניו יורק, בהונג קונג ובבלגיה. ב-2005, כאשר הפסיק לקבל סייט סינדיקטי, הפך ללקוח לבה של אלרוסה.
במשך שנים ייצר אריה ריגר בהיקפים גדולים, לימד עשרות לוטשים וסיפק גלם ליצרנים רבים. הוא העניק ליצרנים תנאי אשראי נוחים, שאפשרו להם להתפתח, ונמנה עם הראשונים שמכרו אבנים קטנות בחבילות קטנות, תפורות לפי מידה. בעקבות המשבר הגלובלי האחרון צמצם את עסקיו. ב-2010 הפסיק לקבל אספקה קבועה מאלרוסה וב-2015 סגר את המפעל. כיום מייצר אריה ריגר מעט, בעיקר אבנים גדולות, אבנים שנותרו במלאי ויהלומים צבעוניים.
לאריה ובלה ריגר שלושה ילדים – נטלי, סטיב – העובד עמו בענף היהלומים ורועי, שהלך לעולמו ב-2009, ושמונה נכדים ונכדות.
מאת: שירה עמי
